מהסבב הראשון: הקולופון (A) עבד, ומ״השולמית״ (D) לקחנו רק את הפואטיקה, בלי הפסוק. כל חמשת הכיוונים כאן בהירים ויוצאים משם: ספר, כתב עת, שירה, הדפס של אספן ומכתב. ״אור ונר״ קיבל גרסה בהירה.
הקולופון, אבל ככתב עת לאמנות ולא כספר. כותרת ראשית גדולה, טורים, מספרי גיליון. כל סדרה היא גיליון, והעבודות המסחריות (Ferrari, Blumarine, Iceberg) נכנסות בטבעיות כ״כתבות״. זה הגשר בין האוצרת למותג האופנה.
איפה זה יכול להיכשל: אם לא מקפידים, זה נראה כמו עוד מגזין לייפסטייל ולא כמו אמנית.
״אור ונר״ בגרסה בהירה. אותו חדר מוזיאון, אבל הקיר בצבע טיח חם והצילומים הם החושך שבו. נשאר רק סימן קטן אחד של אש: הלהבה שליד השם. הצילומים הכהים שלך בולטים על הבהיר יותר מאשר על שחור.
איפה זה יכול להיכשל: זה הכי קרוב לאתר גלריה רגיל. האופי צריך להגיע מהשלטים ומהטקסט.
הפואטי מ״השולמית״, בלי הפסוק. השמות של הסדרות שלך כבר נשמעים כמו שירה: ״The space between my skin and the light you have״. כאן כל שם עבודה כתוב כשורות של שיר, עם שבירת שורה במקום הנכון, והאתר נראה כמו ספר שירה צר.
איפה זה יכול להיכשל: זה עובד רק אם הכותרות טובות. שם כמו ״w״ צריך שורה שתעמוד לידו.
הקולופון מנקודת המבט של מי שקונה. תווית ספרייה, חותמת עיוורת ומספר מהדורה בעיפרון. זה מדבר ישר אל האספן שרוצה צילום בסלון: כל הדפס שלך מגיע כמו ספר נדיר, עם תווית ומספר.
איפה זה יכול להיכשל: זה יכול להרגיש כמו חנות ספרים עתיקים, ישן מדי למותג אופנה.
האתר כתוב כמו מכתב ממך. ״ירושלים, נובמבר״ למעלה, כמה שורות במכונת כתיבה, חתימה ביד, והצילום מצורף. הכי אישי וחם מכל הכיוונים, ומתאים לקהל בחו״ל שמקבל מכתב מירושלים.
איפה זה יכול להיכשל: זה יכול לגלוש לחמוד ונוסטלגי. בלי הצילומים הכבדים שלך זה נהיה כרטיס ברכה.
Photographer and visual artist in Jerusalem, working between photography, video art and experimental film.
