לכל כיוון: מה הרעיון, שלוש סקיצות ראשונות ללוגו, איך יכול להיראות המסך הראשון של האתר, ופלטת צבעים. אלה סקיצות כיוון, לא לוגו סופי. כל התמונות כאן שלך, מהאתר הנוכחי. כדאי לבדוק איזה עולם מרגיש כמוך, ופחות איזו סקיצה יצאה הכי יפה.
האתר בנוי כמו ספר מהוצאה עצמאית, בכיוון של בלימה: שער, הערות שוליים, אותיות רש״י ועברית ואנגלית באותו עמוד. כל סדרה היא פרק, והטקסט עליה כתוב כמו פירוש בצד הדף. זה הכיוון שהכי מדבר את ה"יהודי והנישתי" שכתבת.
איפה זה יכול להיכשל: מותג אופנה בינלאומי עלול לראות בזה אמנות יהודית ולא צלמת לקמפיין.
הפאב הסקוטי והוויסקי שכתבת, יחד עם ראלף לורן: עץ כהה, פליז, אותיות חרוטות ותווית של בקבוק טוב. הכי מהודק מכל הכיוונים. הצילומים החמים והכהים שלך נראים כאן כמו משהו ששומרים במרתף.
איפה זה יכול להיכשל: זה גברי ונוקשה, ועלול לאבד את הרכות והארוטיקה. יש גם סכנה שזה ייראה כמו מותג משקאות.
כמו חדר במוזיאון עם ציורי רנסנס: רקע שחור, אור אחד חם, ושלט קטן ליד כל עבודה. האתר כמעט נעלם והצילומים שלך עושים את כל העבודה. זה הכיוון שהכי קרוב לאור שכבר יש בצילומים.
איפה זה יכול להיכשל: אתר שחור לצלמת זה דבר נפוץ. בלי פרט אחד שהוא רק שלך, זה יכול להיראות כמו עוד תיק עבודות.
השם שלך כבר נמצא בשיר השירים: ״שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית״. ו-Honey & Milk מזכיר פסוק משם: ״דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ״. המותג לוקח את הטקסט הכי ארוטי בתנ״ך ושם אותו על נייר רך בצבעי דבש ורימון, עם קשת וקישוט במינון של מיכל נגרין.
איפה זה יכול להיכשל: הקו בין זה לבין כתובה או מזכרת יודאיקה דק מאוד. צריך מינון קטן ולא יותר.
מתוך הסרטים של רוהמר: כרטיסי כותרת אדומים על שחור, כתוביות, ופרקים ממוספרים. כל גוף עבודה באתר נפתח ככרטיס פרק, ״כלה״ או ״חרבו דרבו״, ואז הצילומים. זה מחבר בין הצילום, הווידאו והקולנוע הניסיוני שאת עושה.
איפה זה יכול להיכשל: אם זה הולך רחוק מדי, זה נראה כמו מחווה ולא כמו מותג. גם האור היומי של רוהמר שונה מהחושך שבצילומים שלך.
הסתרה וגילוי, ישר מהטקסט שלך. האתר מראה דרך משהו: סריג של עזרת נשים, וילון שנפתח, תחרה. כשגוללים או נוגעים, המחיצה זזה והצילום נחשף. זה הכיוון שהכי קשור לתערוכה שחלמת עליה בניו יורק.
איפה זה יכול להיכשל: אוצרת שרוצה לראות עבודות מהר עלולה להתעצבן מכל מה שמסתיר. התנועה צריכה להיות מינימלית.
